אני יורי קוז'ייב, איכר שהיה בעל עסק לייצור חיטה. היה לי שדה בו הייתי מבלה רוב שעות היממה. את העסק שלי בניתי ממש מכלום, טיפחתי אותו עד שהצליח ושגשג. מצב השדה שלי היה מדהים, החיטה של הייתה הכי טובה, לקוחות רבו על סחורה שלי והרווחים היו במגמת עלייה. כאשר עלה המשטר הקומוניסטי ניסתי להילחם, בדם ביזע ובדמעות, אחזתי בעסק שלי בשיניי, אך הכל לשווא. הם לקחו את העבודה עליה בזבזתי לילות וימים כאילו היא הייתה כלום, כאילו אני הייתי כלום...
יום בהיר אחד, לאחר שהשקיתי את החיטה שלי, הופיעו מולי שני בחורים מגודלים. מהמבט שהיה בעיניהם כבר יכולתי להבין מה הולך לקרות... במשך כמה חודשים רצה שמועה בקרב בעלי העסק שהשלטון הציב לעצמו כמטרה להפיל את בתי העסק ולקדם משקים שיתופיים - קולחוז. השלטון רצה לאחד אותנו בחוות חקלאיות שיתופיות, בהם הרווחים מתחלקים בין חברי הקולחוז.
לפני ששמתי לב, העסק שלי נלקח ממני, ואני? למי אכפת... נותרתי בלי כלום.
הרווחתי יותר בתור בעל עסק פרטי מאשר בתור חבר בקולחוז, וכעת משפחתי במצב כלכלי קשה.
עולות בי כל כך הרבה שאלות...
כיצד אכלכל את משפחתי כעת? מאין יבוא אלי הכסף לקנות מזון לילדי? איך אוכל להסיר ממשפחתי את כל הצער ולהקל על חייה? בשביל מה עבדתי כה הרבה שנים?
הרבה שאלות יש לי, ואף לא אחד שיענה עליהן...
האם אותם אנשים, שמפארים את שמו של סטלין בהוד ובהדר, יודעים את אשר עולל למשפחתי? את העוול שגרם לנו? האם הם, אלו שנושאים את תמונתו על כתפיהם בגאווה, יודעים שאשתי ואני לא ישנים בלילות, מפני שאנחנו מנסים למצוא איזשהו פתרון לבעיה הכספית שנכפתה עלינו? האם האנשים הללו, אלו שמהללים וסוגדים ל"מנהיג הדגול" שלהם, שומעים את בנותי בוכות, זועקות ומתחננות? האם הם שומעים את הבטן הגוועת שלהן?
אני תוהה אם אותם אנשים, שנושאים אל סטלין את עינייהם, יודעים את כל זאת?
אני רוצה להאמין שלא, כי אני לא רוצה להאמין שיש אנשים שיצדדו בצד אדם חסר אנושיות ואמפתיה שכזה. אני לא רוצה להאמין שקיימים בעולם בו אני נמצא אנשים שיקחו חלק בהתעללות שכזו. לכן, אני בוחר להאמין שאותם אנשים, באמת ובתמים, לא מודעים לכל מעשיו של מנהיגם, מפני שנחשפים רק למעשים שהוא בוחר להראות.
לכן, אני פונה אליכם, מתחנן בפניכם, אל תשתפו פעולה עם המשטר הארור הזה, אל תפחדו לעמוד על שלכם ולהביע את דעתכם הכנה בעניין!
 |
| בתמונה: אני בשדה החיטה שלי שבמוסקבה |
יום בהיר אחד, לאחר שהשקיתי את החיטה שלי, הופיעו מולי שני בחורים מגודלים. מהמבט שהיה בעיניהם כבר יכולתי להבין מה הולך לקרות... במשך כמה חודשים רצה שמועה בקרב בעלי העסק שהשלטון הציב לעצמו כמטרה להפיל את בתי העסק ולקדם משקים שיתופיים - קולחוז. השלטון רצה לאחד אותנו בחוות חקלאיות שיתופיות, בהם הרווחים מתחלקים בין חברי הקולחוז.
לפני ששמתי לב, העסק שלי נלקח ממני, ואני? למי אכפת... נותרתי בלי כלום.
הרווחתי יותר בתור בעל עסק פרטי מאשר בתור חבר בקולחוז, וכעת משפחתי במצב כלכלי קשה.
עולות בי כל כך הרבה שאלות...
כיצד אכלכל את משפחתי כעת? מאין יבוא אלי הכסף לקנות מזון לילדי? איך אוכל להסיר ממשפחתי את כל הצער ולהקל על חייה? בשביל מה עבדתי כה הרבה שנים?
הרבה שאלות יש לי, ואף לא אחד שיענה עליהן...
האם אותם אנשים, שמפארים את שמו של סטלין בהוד ובהדר, יודעים את אשר עולל למשפחתי? את העוול שגרם לנו? האם הם, אלו שנושאים את תמונתו על כתפיהם בגאווה, יודעים שאשתי ואני לא ישנים בלילות, מפני שאנחנו מנסים למצוא איזשהו פתרון לבעיה הכספית שנכפתה עלינו? האם האנשים הללו, אלו שמהללים וסוגדים ל"מנהיג הדגול" שלהם, שומעים את בנותי בוכות, זועקות ומתחננות? האם הם שומעים את הבטן הגוועת שלהן?
אני תוהה אם אותם אנשים, שנושאים אל סטלין את עינייהם, יודעים את כל זאת?
אני רוצה להאמין שלא, כי אני לא רוצה להאמין שיש אנשים שיצדדו בצד אדם חסר אנושיות ואמפתיה שכזה. אני לא רוצה להאמין שקיימים בעולם בו אני נמצא אנשים שיקחו חלק בהתעללות שכזו. לכן, אני בוחר להאמין שאותם אנשים, באמת ובתמים, לא מודעים לכל מעשיו של מנהיגם, מפני שנחשפים רק למעשים שהוא בוחר להראות.
לכן, אני פונה אליכם, מתחנן בפניכם, אל תשתפו פעולה עם המשטר הארור הזה, אל תפחדו לעמוד על שלכם ולהביע את דעתכם הכנה בעניין!
הצטרפו אלי במחאה נגד הקומוניזם הטוטליטארי!
הצטרפו אלי במחאה נגד סטלין!
 |
| (נגד קומוניזם) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה