יום שלישי, 20 במרץ 2018

משימה 2 - גיל


שלום לכם ,כאן לנה. החלטתי לספר לכם היום יותר על עצמי.

אז כמו שאמרתי קודם ,קוראים לי לנה, אני בת חמש עשרה וגרה במוסקבה, עיר הבירה של ברית המועצות יש לי שער בהיר, עיניים בהירות (כחולות) ועור בהיר. אני תלמידה בבית הספר על שם סטלין, המנהיג שלנו.
לאמי קוראים מאשה ,לאבי קוראים אולג והיה לי אח אחד שקראו לו אלכס. אחי נהרג במהלך המהפכה הרוסית על ידי הצבא הלבן (צבא שהתנגד לרעיונותיו של לנין, לצבא האדום).
סטלין - 'שמש העמים' 
אבי עובד במפעל ליצור טקסטיל, הוא פועל. הוא חוזר בכל יום בשמונה בערב הביתה ומספר לנו על חוויות היום. אמי עובדת כתופרת במפעל אחר, גם היא פועלת. אין בבית הרבה אוכל אבל כולנו מאמינים ששלטונו של סטלין מבטיח לנו עתיד מושלם בבוא היום. 

בבית הספר שלי בכל חדר יש תמונה אחת לפחות של סטלין, כשאנו רוצים לומר את שמו אנו מכנים אותו 'שמש העמים' ו'האב הגדול'.אני אישית רואה בו גאון כלכלי, מנהיג כריזמטי וסוחף. בבית הספר אנו לומדים על התרבות הרוסית, על המפלגה הקומוניסטית. היום בשיעור למדנו על ההמצאות הרבות של הרוסים, ידעתם שהרוסים המציאו את הרדיו, גילו את הפניצילין, והיו אחראים לרוב ההמצאות של המאה ה-20, כי אני לא ידעתי עד השיעור... 
מבחינתי הספרות והאומנות המערבית הם הרעל להמונים.


עיתון 'פרוודה'
בכל יום אני אוהבת לקרוא את עיתון 'פרוודה' ('אמת') ולגלות דברים חדשים במדינה שלי - על המפעלים החדשים שמוקמים, על התפוקה ההולכת וגדלה בהם וגם על התפתחות החקלאות והמשקים השיתופיים.
אני חושבת שהצדק קורה. העניים מקבלים את המגיע להם מהעשירים. האזרחים מחויבים לשתף פעולה.

כאשר אני הולכת ברחובות אני רואה תמונות של סטלין ודגלים אדומים המסמלים את המהפכה שהייתה. בכל כיכר אני רואה פסל בגודל עצום של סטלין ולפעמים של לנין. בכל פעם שאני מדליקה את הרדיו אני שומעת עוד על גדולתו של סטלין. 
הסיכה שלי

אני וחברותי בארגון הנוער "קומסומול" ,שם מלמדים אותנו את ערכי המפלגה הקומוניסטית ועלינו להפיץ את רעיונותיו של סטלין בקרב בני גילנו.
יש לי סיכה אדומה עם דיוקנו של לנין ועניבה אדומה איתה אני הולכת יום יום לבית הספר.

אז אני אסכם לכם את כל הבלוג, אני אוהבת את המשטר החדש של סטלין ,הוא נותן הזדמנות לכולם. אני מעריצה את סטלין ורואה בו דמות לחיקוי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה